יש סיבה לכך שלרונן ברגמן יש בקיאות רבה בפרשה החדשה ולי למשל אין מושג ירוק ואני צריך לחבר בעצמי את הנקודות באמצעות פרסומים של ברגמן ואחרים (שאני מלכתחילה לא מאמין למילה שיוצאת להם מהפה): מישהו תדרך את ברגמן והדליף לו הרבה מאוד מידע.
בדיוק כפי שגורמים מסוימים בצמרת מערכת הביטחון מתדרכים ומדליפים לברגמן, לירון אברהם, לדנה ויס, לבן כספית ולאנשי תקשורת נוספים לאורך כל השנה האחרונה.
ברגמן ציטט היום גורם צבאי שהאשים כי ההדלפה ל'בילד' הגרמני היתה חלק מ"מבצע השפעה על כחול" – כלומר ניסיון לבצע מניפולציה ודיסאינפורמציה על אזרחי ישראל.
ובכן אם הדלפה שמסייעת להפנות את הלחץ הבינלאומי לכיוון חמאס זוכה לתואר המפוצץ "מבצע השפעה על כחול", איך נכנה את עשרות ומאות ההדלפות שפתחו כאן מהדורות ושערי עיתונים לפיהן "נתניהו מכשיל עסקה"? הדלפות שזכו גם לגרסה צינית ונבזית במיוחד כאילו הוא עושה זאת "ממניעים פוליטיים".
אם מבצע השפעה על כחול הוא פשע זדוני נגד הדמוקרטיה ואזרחי ישראל, הרי שהמדליפים לברגמן, לירון אברהם ולדנה ויס הם עבריינים בדיוק כמו המדליף ל'בילד' הגרמני.
יתרה מכך, בעוד שההדלפה ל'בילד' שירתה את האינטרס הישראלי וסייעה להפנות את הלחצים של ארה"ב והמתווכות לעבר חמאס, אינספור הדלפות מצד בכירי מערכת הביטחון שיחקו לידי חמאס וסייעו למתווכות להפנות את הלחצים לויתורים דווקא לעבר ישראל.
כשמחברים את הנקודות הללו מתגלה תמונה אבסורדית:
מאות הדלפות שמטילות את האחריות לכישלון המו"מ על נתניהו וממשלת ישראל, הובילו לאפס חקירות.
מנגד דווקא הדלפות בודדות שמטילות את האחריות לכישלון המו"מ על חמאס וסינוואר, מובילות לחקירה ול"חשדות חמורים".
מצטער אבל הפרשה הזו מריחה כמו חוליה נוספת בקמפיין המופקר של צמרת מערכת הביטחון נגד ראש ממשלה שמסרב להיכנע למדיניות התבוסתנית שהיא מבקשת לקדם.
