אראל סגל
בנובמבר 1835 יצאה הספינה "לורד רודני" מוולינגטון, ניו זילנד, כשעל סיפונה 500 לוחמים משבטי המוטנגה והטמה המאורים.
יעדם היה איי צ'טהם, כ-800 קילומטרים מזרחית לניו זילנד. האי, שנקרא במקור, "ראקו", היה ביתם של בני המריורי שוחרי השלום.
המריורי היו מאורים במקור אך בניגוד לשאר השבטים המאורים, הם בחרו בדרכי שלום ופתרון סכסוכים ללא אלימות. הם חיו כך במשך מאות שנים על אדמתם.
הקוד האתי הפציפיסטי של המריורי לא עשה רושם על לוחמי המוטנגה והטמה שביקשו לעצמם אדמה חדשה. הם פשטו על האי. הם רצחו, בזזו ואנסו, וזאת למרות שמספרם היה פחות ממחצית בני המריורי שהיו כשירים להילחם.
המריורי לא נלחמו. אפילו כאשר התכנסו לדיון, אלף מהם, כדי לדון בתגובה האפשרית, הם בחרו בשלום.
הם ידעו שהפולשים הם קניבלים, אך הציעו ידידות ושיתוף באי.
המוטנגה ראו בכך חולשה והטבח נמשך.
המאורים רצחו ללא רחמים. המריורי נרצחו באלות, נחתכו לגזרים, גופותיהם נאכלו. ועדיין, המריורי סירבו להילחם, גם כאשר משפחותיהם נטבחו לנגד עיניהם. האנגלים לא התערבו.
אלו ששרדו, נלקחו לעבדות והוחזקו כמאגר מזון באי. חלקם הובלו לניו זילנד כדי להישחט בימים של רעב.
ב-1862 כתב אחד מבני המריורי, טאפו טה ארה, לסר ג'ורג' גריי, מושל ניו זילנד: "מדוע איבדנו את אדמתנו? כי לא הכרנו כעס או איך להילחם. חיינו בשלום, מאמינים בחיים. אוכלי האדם באו אלינו כמו זאבים אל עדר כבשים."
המושל של ניו זילנד לא טרח להשיב.
