אחות קטנה
יוסף רוסו, הקול היהודי
נטושה ובודדה. הותרנו אותה לבדה. בעולה בידי רשעים.
ברחנו. לא הסתובבנו לאחור.
והיא זעקה בלי סוף. בשנות ה90 זעקו הפצמ"רים קצרי התווך. ולא שמענו זעקתה.
בשנות ה2000 נולדו אחד אחרי השני קסאם 1 ו2 עד שקסאם 3 צרח את כאבה עד למרחק של 15 קילומטרים. ולא שמענו. לאחר מכן הגרדים זעקו למרחק של 20 ק"מ עד לבאר שבע ואשקלון. ב2011 הגיעו כבר הפאג'אר 5 כדי שאולי מישהו בתל אביב ישים לב לבדידותה. משם זה התרחק לחיפה. ועד שהם הגיעו ל 250 קילומטרים טווח. אולי מישהו במרחק הזה ישמע את עזה הנאנקת.
ואנחנו? רק עטינו על אוזנינו ועינינו כיפת ברזל כדי שנדחיק ונשכח אותה עוד קצת.
אז היא חשבה שאם תיקח לחיקה את גלעד שליט נשמע סוף סוף את שוועתה. היא חיבקה אותו בכאב והתנצלה – תמחל לי גלעד, אני צריכה אותך כדי שהם יביטו בי רגע. שייזכרו בי.
אבל במקום לתת את היחס הראוי לה סוף סוף, לקחנו רק אותו ולא רק שאליה הפנינו את הגב אלא שגם דחפנו לחיקה תמורתו עוד כמה מפלצות אדם שיכרסמו אותה. בראשם את המנהיג שעוד יישחט אותנו בשמחת תורה. וככה גלעד חזר והיא נותרה מושפלת מתמיד.
והערלים המשיכו באכזריות לחורר אותה במנהרות. מנצלים כל חומר גלם לרוע, לפיגועים, לטילים. אפס חיים, אפס צמיחה. אפס טוב.
והיא? למרות הכל שומרת אמונים לעוזביה. לא נותנת מפירותיה לרשעים שרק מוות וגועל בראשם. את כל החממות והצמיחה שהייתה כאן גנזה לתוכה. את כל השגשוג והפריחה – בלמה עד שנחזור. ממתינה בסבלנות ובכאב למי שעוד ילטפו את החולות. ירפאו את הפצעים.
עוד סבב בעופרת יצוקה. ועוד אחד בצוק איתן. אולי הפעם הם יישארו סוף סוף? ייקחו אחריות. אבל הם נכנסים לרגע קטן, ושוב יוצאים. "מי צריך את הבוץ העזתי"? היא שומעת אותם מלחשים מעליה. בולעת בכאב צורם את עלבונה.
הבוץ היא יודעת, זה לא היא, זה הרשע שמעליה. יום אחד גם להם ייפול האסימון והם יבואו לנקות את הבוץ הזה שהוטל עליה רק בגללם.
והרשע מרקיע לשחקים, והפעם גולש החוצה ביתר שאת. ובוזז, ואונס ורוצח – גברים, נשים ותינוקות. באכזריות אין קץ. ולתוכה נבלעים עוד בנים חטופים. נטמעים בעל כורחם בתוך המנהרות שמפלחים בתוך גופה. אבודים.
הנה הם סוף סוף באים כולם בהמונם ונלחמים כמו אריות. זה אולי נראה אחרת הפעם?
אילו לוחמים! איזו רוח! אולי הפעם יוציאו גם אותי מהשבי? האם גם הפעם הם יצאו מכאן בלעדיי? זאת בסוף תהיה עוד עסקה שמתעלמת מכל מה שקרה כאן בעשרים השנים האחרונות? שוב הם לא יבינו? מה עוד צריך לקרות?
המאמר המלא כאן>>
על ארבעת התסריטים הלא ריאליים של "היום שאחרי" והתסריט היחיד שמושתק. וכיצד הכרעת היום שאחרי משפיעה באופן ישיר על מספר הנופלים בחודשים האחרונים. אין דרך להמשיך יותר בהדחקת גורלה של עזה.
להצטרפות לעדכוני הקול היהודי בטלגרם>>
