אז מה בעצם המשמעות של החיסול דה-פקטו של מערך ההגנה האווירית של איראן, אם בין כה וכה חיל האוויר הצליח הלילה לפגוע בתוך שעות בודדות בכל המטרות שהוקצו לו? לכאורה, זה מוכיח שהיה לנו חופש פעולה עוד לפני השבתת מערך ההגנ"א של איראן…
ובכן, לא בדיוק: רוב התקיפות הלילה התבצעו באמצעות טילים בליסטיים ששוגרו ממטוסים (על פי פרסומים זרים טילי ROCKS ואולי גם Golden Horizone). אלה חימושים שניתן לשגר מטווחים של מאות קילומטרים – מבלי להיכנס לטווח היירוט של סוללות הנ"מ של איראן – אבל הם יקרים מאוד ומספרם מוגבל.
כעת, כשלאיראן אין יותר מערך הגנ"א מתפקד, חיל האוויר יכול על פניו להיכנס בחופשיות יחסית לתוך המרחב האווירי שלה ולהטיל פצצות גולשות.
אלה חימושים זולים וזמינים הרבה יותר, מדויקים מאוד (כשמלבישים עליהם ערכות הנחיה כגון JDAM או כשמשתמשים בפצצות גולשות מונחות כגון SPICE), אך הטווח שלהם קצר בהרבה – לרוב, עשרות קילומטרים עד 130-100 ק"מ.
זה מחייב כניסה לתוך טווח הנ"מ האיראני, דבר שבעקבות התקיפה הלילה הפך להרבה יותר פשוט, וייאפשר לחיל האוויר להטיל כמויות גדולות פי כמה של חימושים, מסוג התקיפות שראינו בדאחייה ובמקומות אחרים. בלי היכולת הזו, קשה הרבה יותר לפגוע במתקני הגרעין (וגם איתה זה לא עניין של מה בכך).
האם זה סותר את העובדה שניתן היה לבחור גם מטרות נועזות יותר הלילה? לא, לעניות דעתי ניתן היה לעשות ולהשיג יותר; אבל זה מסביר חלק מההישג הלא מבוטל של התקיפה, שבטעות מוגדרת על ידי רבים כ"דרדלה".
