ינון,
בעלי הוא מראשוני צופי הפטריוטים, כבר לפני יותר משבע שנים ומכיוון שאני עלוקה אז גם אני התמכרתי.
גדלתי בארה״ב, סיימתי תיכון בארץ, הייתי חיילת בודדה, הכרתי את בעלי בצבא. עזבנו את הארץ לפני בערך 16 שנים, מתוך יאוש ניסינו כמעט הכל, בעלי הרגיש ששמים לו רגליים, תקרת זכוכית, החליף שם משפחה, לא עזר (מחלוף לא עובר בכרמל).
אני עבדתי במפעל שלקח את המכרז לבניית ה״קרווילות״ של מפוני גוש קטיף, אמרו לנו שהם פורעי חוק, מה ידענו? כמובן שכאב אבל זה התקבל על הדעת. נורא!
היום אני יודעת, תעמולה.
תבין, אני הייתי שמאל חזק, מהילדות בחיפה ששרו שירי שלום במרכז חורב …
היום אני יודעת שאם הייתם שם כנראה שלא הייתי זזה, לא הייתי יורדת מהארץ, אז היה לי קול. כמה חשוב זה קול.
אין יום שאני לא מודה לבורא שאתם קיימים ואין יום שאני לא מתפללת למשיח שיבוא כבר
