שלום ינון
אני מילואמיניק בעזה.
שלשום שבינו בזייתון מחבל נוחבה, עם שלל מהעוטף בבית. במרחב עוין עם הרבה היתקלויות.
אנחנו מסכנים את החיים שלנו להילחם בחמאס ונותנים הכל כדי להכריע אותו.
וכמו ביקום מקביל נראה שבמערכת המשפט על כל שלוחותיה עושים הכל כדי לא לתת לזה להצליח – דיונים על תנאי המחבלים, הנחיות פצרית לא להרוג מחבלים בלי "שיוך ארגוני" או איזה חירטוט אחר, עתירות בבגצ על המצב ההומניטרי בעזה (אגב, אין בעזה בית מאוכלס שלא מלא באוכל ובתרופות), ועכשו ההתייחסות המשפילה לשומרים על הנוחובות.
אין לתאר את הפער בין רוח הקרב והמסירות בשטח לבין הרפיסות והבלבול האין סופיים אצל מי שכנראה לא מסוגלים כבר להבחין בין טוב לרע.
נצטרך לנשוך שפתיים ולהמשיך למרות תחושת הסכין בגב מבית.
עד לניצחון המוחלט
תפריט
