אחות קטנה
יוסף רוסו, הקול היהודי
נטושה ובודדה. הותרנו אותה לבדה. בעולה בידי רשעים.
ברחנו. לא הסתובבנו לאחור.
והיא זעקה בלי סוף. בשנות ה90 זעקו הפצמ"רים קצרי התווך. ולא שמענו זעקתה.
בשנות ה2000 נולדו אחד אחרי השני קסאם 1 ו2 עד שקסאם 3 צרח את כאבה עד למרחק של 15 קילומטרים. ולא שמענו. לאחר מכן הגרדים זעקו למרחק של 20 ק"מ עד לבאר שבע ואשקלון. ב2011 הגיעו כבר הפאג'אר 5 כדי שאולי מישהו בתל אביב ישים לב לבדידותה. משם זה התרחק לחיפה. ועד שהם הגיעו ל 250 קילומטרים טווח. אולי מישהו במרחק הזה ישמע את עזה הנאנקת.
ואנחנו? רק עטינו על אוזנינו ועינינו כיפת ברזל כדי שנדחיק ונשכח אותה עוד קצת.
אז היא חשבה שאם תיקח לחיקה את גלעד שליט נשמע סוף סוף את שוועתה. היא חיבקה אותו בכאב והתנצלה – תמחל לי גלעד, אני צריכה אותך כדי שהם יביטו בי רגע. שייזכרו בי.
אבל במקום לתת את היחס הראוי לה סוף סוף, לקחנו רק אותו ולא רק שאליה הפנינו את הגב אלא שגם דחפנו לחיקה תמורתו עוד כמה מפלצות אדם שיכרסמו אותה. בראשם את המנהיג שעוד יישחט אותנו בשמחת תורה. וככה גלעד חזר והיא נותרה מושפלת מתמיד.