3 ורבע הלילה אני מקבל טלפון: "שיירה של כוחות הרס בדרך לגבעת אור אהוביה, כנראה מנסים לעשות מחטף". אני קם ובא לצאת לשם. השמשה מכוסה אדים, מד הטמפרטורה ברכב מצביע על 4 מעלות. כפור אימים.
בנתיים בגבעה שוטרים מכתרים את הבית של משפחת בן נתן. אפרת גיסתי בהיריון מתקדם. בעלה מנסה להסביר לשוטרים את המצב, אבל מפקד המג"ב באדישות מורה להם לצאת מהבית. "תוציאו מכאן את כל מה שאתם רוצים, עוד 10 דקות הבית ייהרס", הוא אומר ביובש. הפועלים הערבים מתחילים לזרוק את הבגדים והציוד האישי החוצה, מחוייכים. כמה דקות לאחר מכן הבית נהרס לחתיכות בכף הדחפור.
הכוחות מספיקים להתקפל בחסות החשיכה, משאירים אחריהם הרס וחורבן. אבל לא חלוצים כמו תושבי אור אהוביה ירימו ידיים מהרס ברוטאלי. היום הם כבר יחלו בבניית הבתים מחדש, ובמקביל יגייסו את הכסף הדרוש לשיקום הגבעה.
רובנו היינו שמחים להיות שם איתם, בשטח, בחזית, אך כל אחד ואילוציו שלו. רגעי המשבר הללו הם בדיוק ההזדמנות שלנו לקחת. חלק ובתמיכה קטנה מרחוק להיות שותפים מלאים בפעילות.
לקחתי על עצמי יעד אישי. מוזמנים לתת יד.
אלישע ירד
לתמיכה בגבעה
https://tic.li/O8exrVy
