תהרגו אותי, לא מצליח להבין את הזעם וההלם על זה שכטב"ם אחד הצליח אחרי תשעה חודשים להתפוצץ בתל אביב מבלי שיצליחו לזהות וליירט אותו. ככה זה מלחמה חברים, אתה גם נותן מכות לאויב אבל גם חוטף בעצמך מדי פעם.
הזעם הבוקר צריך להיות על העובדה שאנחנו במדיניות הכלה והגנה בצפון ובאילת כבר חודשים ארוכים, על זה ששוב דובר צה"ל מנהל לוחמה פסיכולוגית כנגד הציבור, על העובדה שכלי התקשורת נזכרו פתאום לסקר את תופעת הכטב"מים שמתפוצצים בלי התראה – ובעיקר על זה שכנראה גם אחרי הפיצוץ הבוקר שום דבר לא ישתנה ונמשיך להכיל ולהבליג במקום להתעורר ולצאת למערכה להשמדת האויב.
כשאתה נלחם טבעי ובלתי נמנע שגם תחטוף מדי פעם, הבעיה כאן היא שאנחנו לא נלחמים אלא פשוט נמצאים במטווח ברווזים.
