קחו דקה לקרוא.
כותב אורי קירשנבוים: כמה הערות על אירועי אמש בשומרון
1. אין הבדל מהותי בין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה לבין האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש. כולם רוצים לשחוט אותנו עם נשינו וילדינו, כולם מתגאים כשבן משפחה שלהם אוזר אומץ ומחליט "ללכת על זה", כולם תומכים ברמה הערכית בטבח שהחברים שלהם ביצעו בתינוקות ונשים הרות בעוטף עזה בשמחת תורה (גם אם יש הסתייגות בשוליים בשל שיקולים טקטיים), כולם גדלים על ערכים של ג'יהאד וקדושתם של השאהידים.
לעולם לא אבין איך אנשים שמפהקים, שלא לומר מחייכים, למראה גופות ילדים עזתים שנהרגו בהפגזות בעזה מסוגלים להזדעק כשבשומרון הוצת רכב (או כמה רכבים) בכפר שהוציא עשר דקות קודם לכן מחבל לפיגוע או שבשבוע שעבר ערך תהלוכת כבוד לבניו המחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי באדיבות של השב"כ.
2. החל מהשעה 7 בבוקר של שמחת תורה ובמשך חודש-חודשיים מאז, היה קונצנזוס ישראלי, כמעט מקיר לקיר, להשמיד להרוג ולאבד המוני עזתים, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם.
מדי פעם אני נזכר בערגה בציוץ המדהים של עיתונאי 'הארץ' חיים לוינסון ב-9 לאוקטובר: "אי אפשר להוציא לפועל תוכנית שטנית ברברית ואכזרית כזו לרצח נשים קשישות וילדים בלי חינוך ארוך ומתמשך לשנאה אנטישמית רחבה ועמוקה עם אמונה יוקדת בצדקת הדרך ועליונות גזעית" כתב לוינסון על הטבח שביצע חמאס. לוינסון קרא להנחית מכה ניצחת על עזה: "המון חפים מפשע ימותו", כתב לוינסון, "כהניסטים ישמחו. אותי זה מעציב, אבל זו שעת הכרעה". כמה שורות לפני כן הצביע על מודלים בהיסטוריה מהם שואב את דבריו: "הירושמה ונגאסקי היה פשע מלחמה. טרומן רצח נשים וילדים בידיעה ברורה שזה המחיר. אבל לא הייתה ברירה".
כולם דיברו כך כשהדם היה חם, כשפורסמו הסרטונים המחרידים מעוטף עזה של חיות הטרף מסתובבות בין הבתים ואונסות ובוזזות וצוהלות בין הגופות, כששמענו הקלטות של אותו נאצי טמא ימח שמו וזכרו מצלצל להוריו כשהוא רוקד בדם אחינו הקדושים ששחט באותם רגעים, מתגאה שזכה לשחוט יהודים. הוא צלצל לאמא שלו כי הוא רצה לעשות לה נחת, כי הוא ידע מה עושה נחת לאמא פלסטינית – לא ציון טוב במתמטיקה, לא לראות את הבן שלה מגיש עזרה לזקנים וחולים – לשחוט יהודים, כמה שיותר וכמה שיותר באכזריות.
מישהו מדמיין שהפלסטינים ביו"ש שונים במשהו?! למעלה מ-80% תמיכה של ערביי יו"ש בטבח של חמאס ב-7 לאוקטובר, השאר מבואסים על זה שביטלו להם את אשרות העבודה בישראל בגלל המלחמה.
מישהו מדמיין שהחינוך הפלסטיני ביו"ש שונה? שהאוכלוסייה בשכם או בג'נין או בג'ית עוינת אותנו פחות מהאוכלוסייה ברפיח או בסג'עייאה?
עכשיו, יש אנשים שחיים על דם חם, על ניראות ולגיטימציה של מתי מותר להגיד מה, סבבה. האנשים האלו דיברו בנחרצות בשבועות הראשונים של המלחמה כמה חשוב לבצע בעזה "הירושימה ונגסאקי", או "להשאיר את עזה כמו את דרזדן", אחרי כמה שבועות הם התקררו, וחזרו לדון באיזו קרירות מחשבתית מטופשת על "היום שאחרי" ואיך נמנעים מפגיעה באוכלוסייה החפה מפשע בעזה. יש אנשים שמתבטאים לפי המודה של אותו רגע. ויש אנשים שלא שוכחים, שידעו לפני ה-7 באוקטובר שמולנו ניצבים חיות אדם שישמחו לשחוט אותנו ברגע שרק ישרקו להם וזוכרים גם עשרה חודשים אחרי הטבח בעוטף איפה אנחנו חיים.
3. הפיתרון היעיל היחידי נגד הטרור הפלסטיני הרצחני הוא הרתעה כואבת וקיצונית של האוכולוסייה התומכת שלו. חיסול מחבלים כשהוא בא לבד הוא כמעט חסר משמעות. אם אלו שמגדלים את המחבלים וקוראים כיכרות על שמם לא ירגישו את נחת זרועם של היהודים – הם יגדלו מהר מאוד את המחליפים של המחבלים שחיסלנו אתמול באיזה מבצע מודיעיני מזהיר.
את זה לא רק אני יודע. את זה יודעים צה"ל, נתניהו, הקבינט, השמאל, כולם. זו בדיוק הייתה התוכנית שלהם במלחמה בעזה: צה"ל הפציץ תקופה מסוימת בעזה בצורה כמעט חסרת הבחנה בניינים ורבי קומות, בידיעה מוחלטת שייהרגו המוני ילדים ואמהות. קיימת הבנה פשוטה שהאוכלוסייה הפלסטינית בעזה ששמחה לראות בטלוויזיה את הטבח בעוטף צריכה לחטוף מהלומה שהיא לא תשכח. אסטרטגיה בטחונית מתבקשת הביאה את ישראל לכסח בצורה חריפה מאוד את "החפים מפשע" בעזה כי אין דרך אחרת לנצח ולמגר את חמאס. זה מכוון, זה אסטרטגי, זה נכון. שאף אחד לא יעמיד פנים אחרת.
עכשיו שמישהו יסביר לי למה מה שנכון בעזה לא נכון בג'נין ובטול כרם, בחברון ובשכם.
4. אני בעד שמי שידאג לצרכים הבטחוניים שלנו יהיה הצבא. שלא תושב בחוות גלעד או ביצהר יהיה טרוד מה עליו לעשות כדי לשמור על בטחון הצירים – אלא הדרג המדיני והצבא. אבל תבינו אנשים שרואים סביבם צה"ל שנמצא ביו"ש כמו משטרה, שבוחר בקפידה אילו מחבלים לחסל במבצעים מרשימים ועם אילו מחבלים לנהל יחסי תן וקח במין טמטום עברייני כזה.
