לכבוד ינון מגל,
שלום רב,
אני תלמיד תיכון משדרות. אני כותב לך מתוך חוויה אישית שהייתה לי אתמול במהלך מתכונת לבגרות, כשבאמצע הבחינה נשמעה אזעקת “צבע אדום”. ברגע אחד, כל המחשבות על הלימודים והבגרות נקטעו, ובמקומן הופיעו פחד ודאגה – תחושות שלצערי מלוות אותנו וכל תושבי שדרות כבר שנים רבות.
אני כותב לך כי אני רוצה לחזק ולהדגיש בנוגע למצב שאנו נמצאים בו, דבר שנובע מתוך כאב אישי וגם מתוך ראייה לעתיד. אני מאוד בעד להשיב את החטופים מעזה. הלב שלי עם המשפחות שלהם, ואני חושב שאין דבר חשוב יותר מהצלת חיים והשבתם של בני עמנו. אבל באותה נשימה, אני חושש שהמאמצים של החיילים, הגיבורים שלנו, שחירפו את נפשם כדי להשמיד את החמאס ולהחזיר את החטופים – יתבזבזו לשווא אם לא נפתור את הבעיה מהשורש.
אם לא נכבוש את עזה ולא נדאג שהטרור ייעלם מהאזור, אני חושש שהמעגל הזה יחזור על עצמו בעוד כמה שנים, אולי עשר, אולי פחות. שוב יורים, שוב נפגעים, ושוב אנו עומדים באותו המקום. החיילים שלנו נותנים את חייהם כדי להביא שינוי אמיתי, ולדעתי אסור לנו לוותר באמצע הדרך.
אני מקווה שתחלוק את המסר הזה בתוכנית שלך, כדי שעוד אנשים יוכלו להבין איך אנחנו, הילדים והנוער שחיים כאן בדרום, מרגישים. אנחנו רוצים עתיד שקט ובטוח, כזה שבו נוכל ללמוד, לעבוד ולחיות בלי פחד.
תודה רבה גבר
תלמיד משדרות
