במשך שנה וכמעט שלושה חודשים נדדנו,
שישה בתים,
ארבעה בתי ספר
וסימן שאלה אחד גדול:
האם ומתי לחזור הביתה לזיקים?
עכשיו, אחרי שההחלטה נפלה ורגע
לפני שאנחנו חוזרים בהתרגשות גדולה הביתה,
ביקשתי להיכנס לבית לאהיה.
עיר טרור שהפכה את החיים שלנו לסיוט במשך שנים.
עיר עוינת שממנה יצאו המחבלים
בשבעה באוקטובר ופשטו על נתיב העשרה ועל מרחב זיקים.
ביקשתי לבדוק: מה פשר הפיצוצים העזים מדי לילה,
למה כוחותינו מבטיחים שאחרי שיסיימו את העבודה בצפון הרצועה החיים שלנו יראו אחרת והאם באמת בטוח לחזור הביתה?
לא יצאתי עם כל תשובות, אבל חזרתי הביתה עם סימן קריאה אחד: כוחותינו זה דבר נדיר! ומה שעשו לוחמי חטיבת כפיר בבית לאהיה בשבעה שבועות הוא יוצא דופן.
יש לנו על מי לסמוך!
אוהבים אתכם מאוד,
תודה
תפריט
