בוקר של עצב,
של כאב שאין לו סוף.
אני זוכרת,
קצת אחרי תחילת המלחמה,
כשכולנו בחרדה קיומית ביישובים
שובאל משתחרר מהצבא הביתה לשבת.
הוא יורד עם המשפחה אחר הצהריים לטיול בין המטעים ששתל,
בין רגבי האדמה שכל כך אהב.
חבורת מרצחים מהכפר סוואיה תוקפת אותם בסלעים ואבנים מכל עבר,
שובאל,
העדינו העצני הזה
שתמיד עיניו מאירות ופניו מחייכות בטוב,
לא מהסס ומגן על משפחתו מפני הפורעים.
הוא יורה באוויר כדי להרחיקם, ומהירי אחד מהמחבלים מחוסל.
אני זוכרת את השבת הזאת,
את הדקה הזאת ששמעתי על כך,
הייתי בטוחה ששובאל יקבל צלש.
על קור הרוח,
על הלוחם הצעיר שבו שלא נבהל,
על שכל משפחתו ניצלה מהלינץ בשלום, בזכותו.
אני זוכרת איך חשכו עיני במוצאי השבת,
כשנכנסתי לערוצי התקשורת,
לטוויטר.
פתאום גיליתי שלוחם צהל שמרחיק מחבלים, הפך באחת לרוצח מסכנים חפים מפשע.
אני זוכרת את ההלם מהפער,
בין המעשה ההירואי והכלכך מתבקש,
בטח ובטח שבועות בודדים אחרי הטבח,
לבין המילים המכוערת והמרושעות שנכתבו על שובאל,
תוך צידוד במחבלים שביצעו לינץ' ביהודים.
בלתי נתפס ושורף את הלב.
אני זוכרת שלמחרת
בהלווית המחבל,
סוואיה התמלאה בכתובות צלבי קרס ובסרטוני ההלוויה, דגלי חמאס ושמחה על הטבח נראו מכל עבר,
ובתקשורת ובטוויטר המשיכו בלהט לשפוך את דמו של שובאל.
זה שרף כל תא במוח.
איך
איך יש יהודים שנעמדים תמיד לצד האויב,
באופן מיידי ונחרץ,
על פני אחיהם הטובים והגיבורים, שחווים טרור ונסיונות רצח באופן קבוע מצד האויב עליהם אותם אנשים מרושעים מגנים.
אני זוכרת שכששובאל השתחחר מהמעצר הביתה,
ירדנו לשער היישוב עם דגלים ומוזיקה של עם ישראל חי,
לקבל את פניו
קצת לשמח ולהמתיק את המר,
את שפיכת הדם,
את המילים הרעות והמרושעות שנכתבו.
שובאל בחיוך מבויש,
כאילו כל התהילה הזאת בכלל לא לו
כולו צנעה וענווה, ממהר לחמוק מהאירוע, כאילו אומר "עשיתי את המובן מאליו, אין צורך בכפיים".
שובאל יכול היה להיות בתפקיד עורפי,
אבל כשהחל התמרון,
הוא התעקש ונלחם כדי להיות בחזית,
כדי להלחם,
כדי לעשות הכי טוב שהוא יכול למען עם ישראל.
מלח הארץ,
ילד יפה תואר עם עיניים טובות וזכות,
עם חיוך תמידי ומאור פנים,
אהוב על כולם,
מוקף באוהבים תמיד,
שמסר את הנפש למען העם והארץ,
ולמרות ששפכו את דמו,
ולמרות שהכפישו את שמו,
הוא לא נתן לרוע לסמא את עיניו.
הוא עשה הכל כדי להלחם שוב למען עם ישראל.
דור הניצחון.
דור של גיבורים קדושים.
שנהיה ראויים להם.
