אין שום יכולת אמיתית לקבוע בביטחון "מה היה קורה אילו", אבל יש דבר שמנקר לי בראש כבר הרבה זמן: רבות דובר על כך שאם הרמטכ"ל היה מעיר את ראש הממשלה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, ייתכן שהטבח לא היה מתרחש; ובכן, להשערה הזו יש פרק מקדים ומתסכל מאין כמותו: איך נכפה על ראש ממשלת ישראל רמטכ"ל שלא רצה בו באמצעות תרגיל מפוקפק של גנץ והיועמ"שית, ובעיקר – וזה הקטע שפחות דובר בו – מדוע יש בסיס חזק להשערה שלולא התרגיל הזה נתניהו כן היה מקבל את השיחה הקריטית ב-7 באוקטובר, ואולי הטבח היה נמנע. להלן ההסבר:
בין הרצי הלוי לנתניהו שרר במידה רבה חוסר אמון הדדי עוד לפני הטבח, ואפילו לפני המתיחות ביניהם בגין עמדתו המכילה למדי של הרמטכ"ל כלפי תופעת הסרבנות. מצב זה נבע מכך שהלוי נכפה על נתניהו באמצעות מחטף של ממשלת בנט-לפיד, שמינתה אותו לרמטכ"ל בצעד דורסני ובניגוד לכללים המקובלים, תשעה ימים בלבד לפני הבחירות.
המהלך חסר התקדים הזה (מעולם לא מונה רמטכ"ל בצמידות כזו לבחירות) התבצע באמצעות קבלת הכשר משפטי מפוקפק למדי מהיועמ"שית, לבקשת שר הביטחון גנץ, שגם דאג שתונפק לשם כך חוות דעת "מקצועית", מפוקפקת למדי בפני עצמה, מטעם משרד הביטחון.
אם המינוי היה נדחה לאחר הבחירות, כפי שאמור היה להיות במצב תקין, נתניהו, בסבירות גבוהה מאוד, היה ממנה לרמטכ"ל את אייל זמיר, שהיה המועמד המועדף עליו.
ועכשיו ללב העניין: רוב הסיכויים שזמיר היה מעיר את נתניהו בלילה שקדם לטבח, לאו דווקא כי הוא היה קצין טוב יותר מהלוי, אלא פשוט בגלל ששירת כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה והיו לו איתו יחסי אמון קרובים ויחסי עבודה צמודים – שני דברים שלהלוי לא היו עם נתניהו, בלשון המעטה.
בהחלטה לכפות על ראש הממשלה הבא את הרמטכ"ל שהועדף על הממשלה הקודמת, נשללה למעשה מרה"מ זכות בסיסית וחיונית מאין כמותה – לעבוד עם רמטכ"ל שרוחש לו אמון, ולהפך.
כאמור, לא ניתן לדעת בביטחון "מה היה קורה אילו"; אבל זה משגע את השכל ששטיק פוליטי של היועמ"שית עם "ממשלת השינוי" גרם, בסבירות הגיונית לכל הפחות, לכך שהרמטכ"ל בשבעה באוקטובר פשוט חזר לישון מבלי לומר מילה לראש הממשלה – מילה שאולי הייתה מונעת את האסון.
