משל לאדם שנאלץ לגלות מביתו ולנסוע למרחקים. תלאות רבות עבר בדרכו אך לאחר שהות ממושכת וגעגועים גדולים, הגיע סוף-סוף הזמן לחזור לביתו. הנסיעה הביתה ארכה שעות רבות והייתה מתישה ומעייפת עד מאוד. הצפיפות באוטובוס הכבידה, ראשו היה סחרחר עליו, אך הוא ניחם את עצמו שהנה הוא בדרכו חזרה אל ביתו הטבעי, אל משפחתו היקרה. תיכף יגיע, יחלץ עצמותיו מטורח הדרך, ינוח על מיטתו שלו, יאכל את האוכל שבביתו. כמה טוב לחזור הביתה!
אך מה גדולה הייתה אכזבתו של מיודענו זה, שאחרי ככלות אריכות נסיעתו, כשהגיע אל מחוץ לדלת ביתו גילה שאין מפתח באמתחתו, והדלת נעולה! מה גדול תיסכולו כשבמקום לנוח בביתו מטורח הדרך הוא נשאר תקוע בחוץ! טוב כל כך היה אילו נכנס לביתו ולא שוהה באפס מעש ובתחושת אכזבה בחוץ!
והנמשל: כך היה שגור על לשונו של רבי ישראל דב אודסר, חסיד ברסלב נלהב: "חוץ לארץ זה בחוץ ממש"! כאומר: על הסובר בטעות שאפשר לעבוד את ה' באווירה הטמא של אדמת ניכר, לדעת לשנן ולהפנים: מבחינה רוחנית, לשהות בחו"ל זה להיות תקוע בחוץ ממש!
עלינו לשאת עינינו אל המאורות הטובים ששתל ה' בעולמנו, אל הצדיקים האמיתיים שבמהלך הדורות. מהם אנו לומדים כמה חשוב לתקוע את חיבת הארץ בלבבות. כך מלמד אותנו ירמיהו הנביא: כמו שאדם שנתפס בקלקלתו מתבייש מאוד, כובש פניו בקרקע ומסתתר מבני אדם אחרים, כך עלינו להתבייש לעזוב חלילה את הארץ: "בושנו מאד כי עזבנו ארץ"!
וכך סיפר אחד מבניו הקדושים של המקובל חכם ישועה בן שושן זצ"ל על אביו הקדוש ע"ה: כל ימיו של חכם ישועה היה דבק בארץ הקדושה בכל מאודו ולא סבלה נפשו ואף געלה מן הניכר. בשבילו פרידה מהארץ הקדושה "ארץ החיים" היא כמו פרידת הנפש מהגוף ולא היה יכול לעלות בדעתו מציאות שכזו.
כידוע נפצע מורנו חכם ישועה בקרב פנים מול פנים בתוך בונקר של 12 מפקדים מצריים בירי מטווח חצי מטר כאשר הוא רואה את אש הצרורות של פלחי הכדורים היוצאים מקני הקלצ'ניקובים שיורים עליו. שם התרסקה עצם ידו וב"ה ניצל בניסי ניסים.
במשך שנות חייו סבל מאוד מכאבי תופת בידו מחמת אותה פציעה, משרד הביטחון הציע לממן לו ניתוח בחו"ל כדי להתרפא שם ולא הסכים לצאת להתרפא בחו"ל! סבל יציאת הארץ ושהייתו בחו"ל – גדול היה לחכם ישועה עשרת מונים מסבל היד הכואבת שנפצעה על יחוד קדושת שמו יתברך…
מן הראוי לכל מי שהרהורי עבירה של עזיבת הארץ הטובה ולו במעט עולים בליבו, לחזור ולשנן סיפור זה ולחשוב: אם חכם ישועה היה מוכן להישאר בארץ ולסבול כאב נורא כל ימיו, ובלבד שלא לעזוב את ארץ ישראל, כל שכן מי שזכה לבריאות, לא משתלם לעזוב את הארץ בשום מחיר שבעולם! אשרינו שזכינו לנשום את האוויר המחכים והמשמח של ארץ החיים!
