"נַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֵת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ. וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ. וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב…" (מתוך תפילת "נחם").
בכל שנה מחדש, אני רואה רבים ששואלים האם צריך להגיד נחם? הרי, כל מי שעיניים בראשו לא יכול להכחיש את מהלך הגאולה שקורה לעינינו בארצנו ובירושלים עיר קודשנו. כל אחד שמגיע שוק מחנה יהודה או לישיבת מיר, לכותל המערבי או שכונת רחביה, רואה בעיניו את הפך השיממון! כמה ישיבות ישנן בירושלים? כמה שיעורי תורה ובתי כנסיות? וילדים וילדות משחקים ומשחקות ברחובותיה וכמאמר הנביא: "וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה , ח).
זה ירושלים בזויה וחרבה? אבלה בלי בניה? שוממה מאין יושב? לא! אז איך אפשר לומר "נחם"? אז באמת המקומות שציינו אליהם הגאולה הגיע. אבל, לא לכל העיר הגיע הגאולה הזו. ישנן מקומות שעדיין בחורבנן ושיממונם.
הר הבית – המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, המרכז הרוחני של העם היהודי, מקום מקדשנו עליו אנו אבלים היום, אינו חרב ומבוזה בידי אויבנו? האם אנו לא רואים בהר את דברי הנביא שאמר עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ" (איכה , ה) מתגשמים ?
במזרחה של ירושלים עיר קודשנו – בוואדי גו'ז ושועאפט לא גרים אויבנו? לא על כך קונן הנביא ירמיה "נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים"? (שם). ושלא לדבר על מצעדי ואירועי התעובה המתרחשים לדאבוננו מידי שנה בעיר ושופטים מטי משפט ורודפי שלמנים…
וכל אלה, וכמעט ואין פוצה פה ומצפצף. אולי לפני 53 שנה אוחדה העיר, אבל כל עוד אין מקדש, כל עוד אויבינו גרים בתוככי ירושלים, כל העיר לא שלמה באמת. 1952 והעיקר עדיןי חסר מן הספר, המקדש חרב ושועלים מהלכים בו וחציה של העיר שומם ומובזה.
לכן , כשנאמר "נחם" נחשוב על הר הבית והמקדש , מזרח ירושלים וארץ ישראל כולה שבחלקה עדיין גרים זרים ואויבים. ולוואי, שמתוך כך, נבוא גם למעשה, לבנות את המקדש וליישב את ארצנו בכל חלקיה. לא רק להתפלל ולבכות אלא גם לבנות ולעשות "ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה" (אבות , א).
