המאמר של צבי סוכות הוא מופת לצביעות.
אילו הוא היה נכתב ע"י אדם שאינו פוליטיקאי ונושא באחריות לפשע אפשר היה לדון איתו, אבל כשפוליטיקאי – חבר קואליציה – מציע לציבור מחאה למראית עין על החלטות שהוא אי להם בגדר "ישחקו הנערים לפנינו", הוא מחפש להסיר מעצמו אחריות על "קבלת ההחלטות" ולא לשאת באחריות.
הציבור הוא לא כלי משחק בידי פוליטיקאים בשביל שהם יוכלו לרחוץ כפיהם בניקיון.
את זכרון ההצגה בכפר מיימון לא נוכל לשכוח ולא נוכל לסלוח, ואנחנו גם זוכרים היטב מה קורה אם משחקים עם הציבור לצרכי הצגה במקום לעצור פשע.
(מאיר אטינגר)
