מסופר על זוג מבוגר מפולין שישבו בליל הסדר ושרו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". לפתע החלה האישה לפרוץ בבכי, שאל אותה הבעל "למה את בוכה"? אמרה אישה: "מה נעשה עם הפרה שלנו? מה נעשה עם הבית שלנו? איך נגיע לירושלים"? אמר לה הבעל: "אל תדאגי, זה רק שיר".
לצערינו גם היום אנחנו שמחים ושרים בליל הסדר, אך את העיקר שכחנו. בליל הסדר צריך קורבן פסח ואת זה שכחנו. ולאף אחד לא אכפת, אנחנו מדברים ודנים על זה אך אנחנו לא באמת מרגישים שזה חסר לנו. אבל הכל תלוי אצלנו ברצון, כשאנחנו נרצה שיהיה לנו קורבן פסח נוכל גם ללכת ולעשות אותו. יהיה רצון שבשנה הבאה בעזרת השם נרצה ונקיים את קורבן פסח.
